שמה המקורי של ה׳כותנה המצרית׳ כנראה אבד מהעולם.
זן כותנה ייחודי זה הושבח גנטית במשך עידנים על ידי העמים העתיקים בדרום אמריקה, על מנת להאריך ולעדן את סיביו ולהעניק לו תכונות המאפשרות טוויית חוטים דקים וחזקים במיוחד.
פיתוחו החל כנראה בעמקי החוף הפוריים של הארץ הנקראת היום פרו, דרכם זורמים מים רבים בנהרות המתפתלים מהקרחונים שבפסגות הרי האנדים, דרך המדבריות הצחיחות שבחוף, ועד שנשפכים אל האוקיינוס השקט.
שם, בין שרידיה של התרבות העתיקה ביותר שהתגלתה עד היום באמריקות - מצאו ארכאולוגים פיסת בד ארוג קטנה מלפני יותר מ- 6,000 שנים, העשויה מ׳כותנה מצרית׳.
חוקרים מעריכים כי כותנה זו שימשה בזמנים אלה ליצירת חוטי דייג ורשתות, ושהתרבויות העתיקות ביותר באמריקה התפתחו על בסיס דייג וליקוט פירות ים, אלפי שנים לפני שצאציהם התפנו לפתח עוד כמה זני צמחים חשובים - העגבניה, תפוח האדמה, הקקאו ועוד.
ממצאים ארכיולוגייים מעידים שעמי פרו המשיכו להשביח, לעדן ולהאריך את סיביה של כותנה זו במשך אלפי שנים, עד שהגיעה להרכבה הגנטי הנוכחי לפני כ- 3,000 שנים.
עם השנים, התפשטה כותנה זו ברחבי האמריקות ואף לאיים הקריביים, שם סיפורה נשזר באחד הפרקים הטראגיים של היסטוריית האנושות - המפגש בין ׳העולם הישן׳ ל׳חדש׳.
הפולשים האירופיים נתקלו בכותנה זו לראשונה בעת שנחתו באיים הקריביים.
לא חלף זמן רב עד שחטופים מאפריקה אולצו לעבד שדות כותנה כמו אין סופיים.
רוב רובה של הכותנה שגודלה באמריקה, והגדלה בעולם כולו גם היום, הינה מזן upland שמקורו במקסיקו, זן המאפשר גידול ועיבוד מהיר, זול וקל.
כותנה זו היתה הבסיס לעושרן האגדי של מדינות הדרום בארה״ב, אך סודותיה של הכותנה ארוכת הסיבים נשמרו עוד שנים רבות, והניסיונות לגדלה ברמות רחבות הידיים של הדרום כשלו שוב ושוב. התוצרת היתה נחותה, ויקרה מאוד לעיבוד.
העיבוד הקולוניאלי המוצלח הראשון של כותנה ארוכת סיבים התרחש רק בסוף המאה ה- 18 עת מספר מגדלים הצליחו לגדל כותנה ארוכת סיבים איכותית בשרשרת איים לחופה של דרום קרוליינה.
כך נחשפה כותנה זו לעולם, והחלה במסעה להכרה עולמית כחומר הגלם המועדף לבדי כותנה יוקרתיים, וגם זכתה בעוד אחד מבין שמותיה הרבים - sea-island cotton.
כותנה ארוכת סיבים מאיים אלה זכתה לביקוש אדיר בכל העולם, ובעיקר באנגליה. מסופר שהמלכה ויקטוריה נהגה לקנח את אפה אך ורק עם ממחטות מכותנה ארוכת סיבים.
מאיים אלה, גידולה של הכותנה התפשט לכל חופי דרום-מזרח ארה״ב, ומגדליה נודעו כעשירים והאריסטוקרטיים ביותר מבין אצולת הדרום, אך גם הידועים ביותר לשמצה בקרב מתנגדי העבדות.
כפי שניתן לקרוא בכתבה עיתונאית זו מהמאה ה- 19, השמחה היתה גדולה כשהכוחות הלאומיים שיחררו איזורים אלה מידי המורדים במלחמת האזרחים האמריקאית, אך החורבן הוביל לעצירה כמעט מוחלטת של ייצור הכותנה ארוכת הסיבים.
כך תפנית טרגית נוספת הוציאה את הכותנה ארוכת הסיבים מאמריקה וקשרה את שמה עם לא אחרת מאשר מצרים.
מסופר שכותנה ארוכת סיבים הובאה למצרים לראשונה על ידי מגדל צרפתי כארבעים שנים לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, ומצאה שם בית נוח.
תנאי האקלים בעמק הנילוס - נהר שזורם דרך מדבר צחיח, דומים במידת מה לתנאים בעמקי החוף המדבריים של פרו בהם פותחה כותנה זו במקור, יתכן שזה מה שאיפשר גידול כותנה איכותית במיוחד.
אבי האומה המצרית המודרנית, מוחמד עלי, גנרל ממוצא אלבני ששלט במצרים לאחר שנשלח על ידי העותמנים לשחררה מידי הצרפתים, ככל הנראה ראה את הנולד כשהחליט ליצור במצרים בסיס חקלאי ותעשייתי לגידול כותנה ארוכת סיבים.
מאמציו לא ממש נשאו פרי בחייו, שכן הכותנה המצרית התקשתה להתחרות עם כותנה שגודלה בעזרת עובדי כפייה באמריקה.
חזונו התגשם רק לאחר מותו, כשפרצה מלחמת האחים בארה״ב.
הביקוש ממפעלי הטקסטיל של מנצ׳סטר היה גבוה, והמחירים העמירו במהרה בעקבות הפגיעה הקשה באספקה.
כך נכדו של מוחמד עלי, איסמעיל פשה, זכה לקצור את פירות חזונו של סבו כשהתגייס לתת מענה מהיר למחסור זה, ובמהלך מתואם ויעיל, הגדיל את תפוקת הכותנה ארוכת הסיבים המצרית פי 4 בתוך ארבע שנות המלחמה.
פתיחתה של תעלת סואץ שנים ספורות לאחר מכן שמה את מצרים במוקדו של נתיב סחר עולמי חדש, ושיריינה סופית את מעמדה של הכותנה ארוכת הסיבים ממצרים בעולם.
היום רק חלק קטן מהכותנה הגדלה במצרים הינה כותנה ארוכת סיבים, אך הכינוי השגור ׳כותנה מצרית׳ נותר כזכר למוניטין היוקרה שהתגבש בשנים אלה.
את שמה הבא: כותנה מזן Pima, רכשה הכותנה ארוכת הסיבים בזכות מפגש בין-תרבותי נדיר שהתרחש באריזונה.
בליבו של איזור מדברי צחיח, דרכו זורמים נהרות אדירים, נותרו שיירים מתרבות מפוארת מין העבר, שבטים שקראו לעצמם ׳אנשי הנהר׳ בשפתם העתיקה המזו-אמריקאית.
השם ׳פימה׳ הודבק להם על ידי קולוניאליסטים ספרדיים, ככל הנראה עקב הדימיון הפונטי לביטוי בשפתם שמשמעו ׳לא הבנתי׳, ביטוי שהאירופאים זכו לשמוע שוב ושוב במפגשים הראשונים עם שבטים ידידותיים אלה.
בתחילת המאה ה- 20, במסגרת פרוייקט של משרד החקלאות האמריקאי, גויסו מגדלים מ׳אנשי הנהר׳ לגידול כותנה ארוכת סיבים בחוות ממשלתיות, וכך שותף אולי בפעם הראשונה הידע המסורתי בגידול כותנה ארוכת סיבים.
על מנת לתת את הכבוד הראוי למשביחיה המקוריים, נשתדל להימנע משימוש בשמות אתנו-צנטריים לכותנה זו, ונדבוק בשמה הגנרי - כותנה ארוכת סיבים - extra long staple.
ואלה השמות שבהם לא נשתמש:
- כותנה מצרית - היא לא ממצרים.
- כותנה מזן פימה pima - לא קוראים להם פימה.
- סופימה - supima - שמה המסחרי של כותנה ארוכת סיבים שגדלה בארה״ב
- sea island cotton - שם גודלה על ידי עובדי כפייה מאפריקה.
-
ושמה המדעי-לטיני - Gossypium barbadense - אמנם קולומבוס, הנבל ההיסטורי האולטימטיווי, נתקל בכותנה זו בפעם הראשונה בברבדוס - אך היא לא משם במקור.
היום הכותנה ארוכת הסיבים הינה נכס של האנושות כולה, וחוטים הנטווים ממנה נחשבים לאיכותיים ביותר שיש.
אם אתם מעוניינים לחוות בעצמכם מה הופך בדים מכותנה זו לנחשקים ביותר בעולם, אנו מזמינים אתכם להכיר את המצעים של סוהם, מצעים המיוצרים בישראל מכותנה ארוכת סיבים משובחת, בצפיפות חוטים גבוהה, והמעניקים מגע שאין שני לו.
הקליקו כאן לצפיה במצעים שלנו מכותנה ארוכת סיבים
אני לא ממצרים
